טכיקרדיה (Tachycardia)

טכיקרדיה הינה הפרעת קצב מהירה. את הפרעות הקצב מהירות מקובל לחלק, לפי המקור שלהן, לטכיקרדיות על-חדריות (מקורן לרוב בפרוזדורים של הלב) וטכיקרדיות חדריות (מקורן באחד מחדרי הלב).

הטיפול בטכיקרדיות משתנה בהתאם לסוג הטכיקרדיה, השלכותיה הרפואיות ומצבו של המטופל. הוא יכול לכלול טיפול תרופתי, ביצוע צריבה (אבלציה), השתלת קוצב-דפיברילטור (ICD) או שילוב שלהם.

מה זה SVT - טכיקרדיה על-חדרית?

טכיקרדיה על-חדרית (Supra Ventricular Tachycardia, SVT) הינה הפרעת קצב מהירה שמקורה במדור העליון של הלב (פרוזדור/עלייה).

מדובר באחת מהפרעות הקצב השכיחות ביותר במיחד בצעירים, שבה הלב פועם מהר מדי כתוצאה מקיום מעגלים חשמליים לא תקינים בלב. מקור ההפרעה הוא בפרוזדורים של הלב, ולכן היא נקראת 'על-חדרית'. בזמן אירוע של SVT הלב עשוי לפעום בקצב של 150 ל-220 פעימות בדקה, לעומת קצב לב תקין של 60 עד 100 פעימות בדקה. 

ארועים של SVT יכולים להתרחש בתדירות משתנה: מפעם בכמה שנים ועד למספר פעמים בשבוע. הארועים מתחילים ומסתיימים באופן פתאומי ונמשכים בין מס' דקות למס' שעות. ההפרעה יכולה להופיע בכל גיל, ולמרות שאינה מסכנת חיים ברוב המקרים, היא עלולה להשפיע על איכות החיים ודורשת אבחון וטיפול רפואי מתאים.

סוגים של טכיקרדיה על חדרית

• AVNRT: הסוג השכיח  ביותר של טכיקרדיה על חדרית נגרם כתוצאה מקיומו של מסלול הולכה חשמלי נוסף ליד קשרית ה AV-Node . בין המסלול הנוסף הזה לבין מערכת ההולכה התקינה של הלב נוצר מעגל חשמלי, שבו הסיגנל החשמלי מסתובב שוב ושוב וגורם להפרעת קצב במהירות של עד 250 פעימות לדקה. רוב החולים מרגישים דופק מהיר זה, אשר לעתים מלווה בסחרחורת, קוצר נשימה, כאבים בחזה ובמקרים מסוימים אף באיבוד הכרה. במקרים בהם הדופק המהיר נמשך מספר שעות, מומלץ לפנות לחדר מיון . בחדר מיון הקרדיולוג יזריק לוריד תרופה בשם Adenosine. תרופה זו מפסיקה את הפרעת הקצב באופן מיידי . הטיפול בהפרעת קצב זו הוא ברוב המקרים צריבה (אבלציה).
• AVRT: סוג נוסף, פחות שכיח, כולל קיום של מסלול חשמלי עוקף (Accessory pathway) המרוחק ממערכת ההולכה התקינה של הלב, ומאפשר לסיגנל לעבור בין החדרים לעליות ולהיפך במסלול מעגלי גדול. בסוג זה של טכיקרדיה על חדרית, קצב הפעימות המהיר עלול להגיע אפילו לכ- 300 פעימות לדקה. בחלק ממצבים נדירים אלו, המטופל נמצא בסכנה לדום לב. טיפול הבחירה הינו צריבה.
• Atrial Tachycardia: הסוג השלישי של טכיקרדיה על חדרית מקורו במוקד חשמלי בפרוזדור הימני או השמאלי שגורם לדופק מהיר. סוג זה לרוב מופיע באנשים עם מחלות לב. גם כאן הטיפול הוא באמצעות צריבה (אבלציה). המוקד החשמלי מאותר ונצרב.

גורמים ואוכלוסיות בסיכון

טכיקרדיה על חדרית מופיעה לרוב באנשים צעירים ובריאים. ההתקפים מתחילים בגילאי העשרים המוקדמים, אם כי הם יכולים להופיע גם בבני נוער צעירים יותר או במבוגרים. טכיקרדיה על חדרית נפוצה יותר בנשים, במיוחד בזמן הריון.     

אבחון ומעקב

האבחון מתחיל בבדיקת אק"ג. במקרים שבהם ההפרעה אינה מתרחשת בזמן הבדיקה, נעשה שימוש במוניטור הולטר לניטור ממושך של פעילות הלב. לעיתים מבוצעת בדיקה אלקטרופיזיולוגית (EPS) לזיהוי מדויק של מוקדי ההפרעה. המעקב כולל בדיקות תקופתיות להערכת תדירות וחומרת ההתקפים.

דרכי טיפול

הטיפול ב-SVT כולל טכניקות להאטת קצב הלב, תרופות אנטי-אריתמיות לשליטה בקצב, ובמקרים עמידים או חוזרים, צריבה (אבלציה) באמצעות צנתר להרס המסלול החשמלי הבלתי תקין. ההחלטה על הטיפול המתאים נעשית בהתייעצות עם קרדיולוג, בהתאם לחומרת התסמינים ותדירותם.

מהו פרפור עליות?

פרפור עליות, הידוע גם בשם פרפור פרוזדורים (Atrial Fibrillation) הינו הפרעת הקצב השכיחה ביותר, ושכיחותה בישראל מגיעה לכ-3% מכלל האוכלוסייה. במבוגרים הפרעת קצב זו שכיחה הרבה יותר מבצעירים: מעל גיל 65 שכיחותה מגיעה לכ-7% מהאוכלוסיה ומעל גיל 80 שכיחותה עולה אפילו ל-11%. בהפרעת קצב זו העליות מתכווצות בצורה מהירה ולא סדירה וללא סנכרון עם החדרים, מה שפוגע בתפקוד הלב וביכולת שלו להזרים דם בכמות מספקת לאיברי הגוף השונים.     

פרפור פרוזדורים אינו הפרעת קצב מסכנת חיים, אך בטווח הארוך הוא מעלה תחלואה ותמותה. פרפור פרוזדורים מעלה משמעותית את הסיכון להתפתחות קרישי דם ושבץ מוחי ועלול אף לגרום להתפתחות אי ספיקת לב.

את פרפור העליות מסווגים לפי תדירות האירועים:

• פרפור התקפי (פרוקסיזמלי) – הפרפור מתרחש בהתקפים, שביניהם הלב חוזר לפעום בקצב תקין. האפיזודות לרוב חולפות מעצמן בתוך 48 שעות, אך יכולות להמשך אפילו עד שבוע.
• פרפור מתמשך (פרסיסטנטי) – הלב מפרפר במשך יותר מ-7 ימים והאפיזודות לרוב לא מסתיימות מעצמן אלא רק לאחר טיפול.
• קבוע (פרמננטי) – הלב מפרפר בקביעות.  

גורמים ואוכלוסיות בסיכון

הסיכון לפרפור עליות עולה עם הגיל. גורמי סיכון נוספים כוללים יתר לחץ דם, מחלות לבביות שגורמות לפגיעה במערכת ההולכה של הלב (מחלות שריר הלב, מחלות מסתמים, מומי לב מולדים, מחלת לב כלילית, וכו'), פעילות יתר של בלוטת התריס וצריכת אלכוהול מופרזת.

אבחון ומעקב

האבחון מתבצע באמצעות אק"ג, המראה פעילות חשמלית בלתי סדירה של הפרוזדורים. במקרים שבהם ההפרעה אינה מתועדת בזמן הבדיקה, נעשה שימוש במוניטור הולטר או במכשירי ניטור אחרים. המעקב כולל בדיקות תקופתיות להערכת תדירות האירועים, הסימפטומים, תפקוד הלב והסיכון להיווצרות קרישי דם ושבץ מוחי.

דרכי טיפול

הטיפול בפרפור פרוזדורים נועד להפחית את הסמפטומים ולמנוע את הסיבוכים והוא כולל:

• היפוך חשמלי - מתן שוק חשמלי על מנת להחזיר את קצב הלב לקצב תקין.
• תרופות אנטי אריתמיות או תרופות מאטות - מטרתן להפחית את מס' האפיזודות של הפרפור או להאיט את קצב הלב.
• תרופות לדילול דם - מטרתן להפחית את הסיכון להווצרות קרישי דם ושבץ.
• צריבה (אבלציה) - צנתור חשמלי שבמהלכו צורבים את האיזור ממנו מגיעים הגירויים החשמליים שגורמים לפרפור.      

הטיפול בפרפור פרוזדורים מותאם אישית לכל מטופל בהתאם לתדירות האירועים, לסימפטומים ולגורמי הסיכון.

מה זה טכיקרדיה חדרית?

טכיקרידה חדרית (Ventricular Tachycardia) הינה הפרעת קצב המתבטאת בדופק מהיר שמקורו בחדרי הלב.

טכיקרדיה חדרית מופיעה לרוב באנשים עם מחלת לב, אך היא יכולה להופיע גם באנשים בריאים עם לב תקין. חומרת הפרעת הקצב וההתייחסות אליה תלויה בקיום או העדר מחלת לב ו/או הפרעות גנטיות במטופל.

טכיקרידה חדרית בלב בריא מופיעה בדרך כלל בצעירים ולרוב אינה מסכנת חיים. המטופלים חשים דפיקות לב, קוצר נשימה, ואי סבילות למאמצים, אך לעיתים המצב מתגלה באופן מיקרי בבדיקה רפואית שיגרתית. להפרעת קצב זו יש צורה טיפוסית בא.ק.ג וברוב המקרים המוקד החשמלי האחראי להפרעה נמצא במיקום ספציפי במוצא חדרי הלב. הטיפול בהפרעת קצב זו הוא בדרך כלל תרופתי או על ידי צריבה (אבלציה).

טכיקרידה חדרית בלב חולה דורשת התייחסות מהירה ולגמרי שונה כיוון שהיא עלולה לגרום לדום לב. בדרך כלל המוקד החשמלי הוא צלקת חדרית שנגרמה כתוצאה מאוטם שריר הלב, מחלה מסתמית או ניתוח לב. הטיפול לטווח הארוך כולל שילוב של דפיברילטור (שתפקידו להגן ממוות פתאומי), תרופןת אנטי-אריתמיות ולעיתים יש צורך בביצוע צריבה (אבלציה).

גורמים ואוכלוסיות בסיכון

טכיקרדיה חדרית מתרחשת לרוב באנשים עם פגיעה בשריר הלב משנית לאוטם שריר הלב, קרדיומיופתיה, אי ספיקת לב, או מחלה מסתמית. גורמי הסיכון לטכיקרדיה חדרית כוללים לפיכך היסטוריה של מחלת לב, וגם הפרעות אלקטרוליטריות ושימוש בתרופות מסוימות.      

אבחון ומעקב

האבחון מתבצע באמצעות אק"ג או הולטר, שמדגימים קצב מהיר של הלב שמקורו בחדרי הלב. כאשר מאובחנת טכיקרדיה חדרית יש צורך בביצוע בדיקות נוספות כמו אקו לב, MRI לב וצנתור כלילי  על מנת להעריך את תפקוד הלב, את קיומה של מחלת לב בסיסית ואת מיקום הצלקת האחראית להפרעה.

דרכי טיפול

כאשר המטופל אינו יציב, טכיקרדיה חדרית דורשת טיפול רפואי מיידי באמצעות דפיברילטור ומתן שוק חשמלי על מנת להחזיר את קצב הלב לקצב תקין.

בטווח הארוך הטיפול כולל תרופות אנטי-אריתמיות לשליטה בקצב הלב, השתלת דפיברילטור תת-עורי (ICD) למניעת דום לב פתאומי ואבלציה, שבה באמצעות צנתר מתבצעת צריבה והרס של המוקדים האחראים להפרעת הקצב     .      

פרפור חדרים

פרפור חדרים (Ventricular Fibrillation) הוא הפרעת קצב המתבטאת בדופק מהיר מאוד ולא סדיר שמקורו בחדרי הלב. הטיפול המיידי במצב זה הוא מכת חשמל לבית החזה של המטופל. במידה והמטופל לא מקבל מכת חשמל באופן מיידי הפרעת קצב זו מדרדרת לדום לב ומוות. 

גורמים ואוכלוסיות בסיכון

פרפור חדרים מתרחש פעמים רבות בזמן התקף לב או מיד לאחריו, כאשר אספקת הדם לשריר הלב נפגעת ושריר הלב הופך לא יציב מבחינה חשמלית. 

מצבים אחרים שמעלים את הסיכון לפרפור פרוזדורים הם: 

• אי ספיקת לב.
• רמת אשלגן נמוכה (או הפרעות אלקטרוליטריות אחרות).
• הפרעות גנטיות בהם הלב בריא ללכאורה אך ישנה הפרעה חשמלית ברמת התעלות היוניות על ממברנת תאי הלב. בין המחלות הקשורות בקטגוריה זו נמנים סינדרום QT ארוך (Long QT Syndrome) , סינדרום QT קצר (Short QT Syndrome), תסמונת ע"ש ברוגדה (Brugada Syndrome).

במצבים אלו הטיפול המיידי הוא על ידי מכת חשמל ובהמשך השתלת דפיברילטור.

דפיברילטור הוא מכשיר המושתל מתחת לעור ומחובר ללב באמצעות 1-2 אלקטרודות. המכשיר מושתל בד"כ תחת הרדמה מקומית ותרופות מטשטשות, ובנוסף להיותו בעל יכולות קיצוב, הוא מזהה הפרעות קצב חדריות מסכנות חיים, ובשעת הצורך מתוכנת לתת שוק חשמלי במטרה להשיב את קצב הלב לסדרו. הדפיברילטור מושתל באנשים עם סיכון גבוה למוות פתאומי עקב הפרעת קצב חדרית בהם תפקוד הלב ירוד (מניעה ראשונית), או במטופלים שעברו מוות פתאומי או חוו הפרעת קצב מסכנת חיים (מניעה שניונית).

המעקב לאחר השתלת הדפיברילטור נעשה במרפאה ייעודית פעם ב 3-6 חודשים.